כשפצעי בגרות קטנטנים מתחילים להופיע על הפנים החלקות כמשי של ילדינו, מתעוררת אצלינו לעיתים תחושת חרדה קלה כקשה, בגלל שחלקנו עברנו את גיל ההתבגרות עם פנים מבעבעות כמרקחה אדומה ואנחנו היינו רוצים למחוק מזכרוננו תקופה נוראית זו. אם לא עברנו אותה בעצמנו, הרי שמסביבנו היו חברי ילדות שהתמודדו עם התופעה הזו. אנחנו לא רוצים שהילדים הקטנים שלנו יאלצו להסתובב כך- דווקא בתקופה שכל כך חשוב להם להיראות בחברה חסרי פגם.
הבהלה שתופסת אותנו תביא את רובנו למטפלים מקצועיים כמו קוסמטיקאיות או רופאי עור ואלו ימכרו לנו משחות שונות, תרופות וגם יציעו סדרות טיפולים. כך כולם עושים. לפעמים נראה שיפור מסוים, לפעמים יהיה שיפור ולאחר זמן מה שוב החמרה וחוזר חלילה. לפעמים שום דבר לא יעזור.
מה עשינו בעצם? לימדנו את הילדים שלנו את השיעור הרע הראשון שלהם בבריאות גופם: כשהגוף משדר לכם סימני מצוקה: השמידו את הסימנים (סימפטומים). מהרו להשתמש בכל תרופה ומשחה ללא בדיקה והתעמקות ובלבד שיעלמו התסמינים. ברכות! בזה הרגע צרפנו את ילדינו למערכת המשומנת של צרכנות לא מודעת, חסרת ספקות אך מסורה לכל מה שהתעשייה תציע לנו.
דרך אחרת להתמודד עם פצעי בגרות היא להבין מה יכול לגרום להם, ומה מחמיר את דרגת החומרה שלהם: דבר אחד הוא ראשים שחורים פזורים פה ושם (תופעה טבעית לגיל ההתבגרות לבעלי עור שומני שטיפולים קוסמטים קבועים לניקוי מקלים על התופעה) ודבר שני הוא פצעונים אדומים ומוגלתיים או ראשים שחורים ולבנים על רוב שטחי הפנים שמתמלאים שוב ושוב.
פצעי בגרות הם הזדמנות מצויינת וחד פעמית (שאין אותה לאלו שלא סובלים מהתופעה), ללמוד שיעור אמיתי על הטבע של העור שלנו, שהוא איבר ככל האיברים בגופנו והרבה פעמים הוא מגיב ראשון למצוקות גופנו. תזונה עתירת סוכר או לא מספקת למשל מחמירה אקנה.
הקשבה לעור שלנו היא הקשבה לגופנו. הטיפול בעור הוא קודם כל טיפול פנימי ורק לאחר מכן טיפול חיצוני.